משבר הסאב-פריים התרחש בשנות ה-2000 המאוחרות. הוא נחשב ע"י כלכלנים רבים כמשבר הפיננסי הגרוע ביותר מאז השפל הגדול של שנות ה-30. המשבר הוא אחד הנושאים המרכזיים שהעסיקו ועדיין מעסיקים את מערכות הבנקאות ואת שווקי ההון בעולם. המשבר הוצת בעקבות גירעון הנזילות הרבה שהייתה במערכת הבנקאית בארה"ב. הוא לווה בהתמוטטות של גופים פיננסיים גדולים, בחילוץ בנקים ע"י ממשלות, בנפילת שווקי המניות ברחבי העולם ובעיקולים רבים ופינויים ממושכים בשוק הדיור. המשבר תרם גם לנפילה במחזור העסקים, ירידה בעושר של הצרכנים שהסתכמה בטריליוני דולרים וירידה משמעותית בפעילות הכלכלית שהובילה לשפל כלכלי גלובלי חמור ב2008.
המונח סאבּ-פְּרַיים (subprime) בשוק ההון בארה"ב מתייחס להלוואות שניתנות ללווים שלא החזירו הלוואות בעבר או שאין להם נכסים או מקורות הכנסה טובים מספיק כדי לשמש ערבויות להלוואה. זאת בניגוד להלוואה רגילה נקראת הלוואת פּרַיים (prime). הלוואת סאב-פריים היא מסוכנת יותר למלווה מאשר הלוואת פריים, משום שהסיכון שהלווה לא יחזיר את ההלוואה גבוה יותר. לכן, הלוואת סאב-פריים ניתנת בשער ריבית גבוה יותר מאשר הלוואות רגילות. שער הריבית הגבוה נועד לפצות על סיכון האשראי הנוסף שכרוך במתן הלוואה כזאת.
בתחילת שנות ה-2000, לאחר סיום משבר בועת ההיי-טק, החל שוק הדיור והמשכנתאות האמריקני לפרוח ולשגשג. המניע העיקרי לצמיחה היו ההלוואות הזולות שניתנו כמעט לכל דורש, בשיעורי ריבית נמוכים יחסית, שהתאפשרו על ידי הפחתה דרסטית של הריבית לטווח קצר על ידי הבנק הפדרלי.
בעקבות הורדת הריבית צנחו שיעורי הריבית על משכנתאות. הבנקים למשכנתאות העריכו, שמרבית הלווים יוכלו לעמוד בתשלומים על ההלוואות משום שהריבית בשוק הסאב-פריים ירדה באופן יחסי (אם כי נשארה כמובן גבוהה ביחס לריבית בשוק הפריים). הגאות בשוק הנדל"ן הבטיחה, שאם הלווים לא יוכלו להחזיר את ההלוואה, יוכל הבנק למכור בקלות את הנכס הממושכן וגופים כמו Fannie Mae החלו להעניק משכנתאות בריבית נמוכה מאוד.
בשוק המשכנתאות האמריקאי מרבית האשראי ממומן על ידי תהליך איגוח של המשכנתאות והנפקתם כניירות ערך לציבור הרחב כאשר החזרי המשכנתאות משמשים כתקבולי השקעה עבור ציבור המשקיעים. באותו זמן הואץ תהליך איגוח הנכסים ויצירת המוצרים הפיננסים המורכבים. רשויות הרגולציה בעולם כולו התקשו לעמוד בקצב הפיתוח של המכשירים הללו והתקינה התקשתה לאמוד ולהקיף את הסיכונים הגלומים במכשירים הללו.
כתוצאה מהביקושים ההולכים וגדלים להשקעה במכשירים אלו החלו המוסדות הפיננסיים להגמיש את התנאים לקבלת משכנתאות ושוק משכנתאות הסאב-פריים שבו איכות הלווים נמוכה מהאיכות שהייתה מקובלת הלך וגדל. משכנתאות אלו ניתנו ברובן בריבית משתנה, דבר שהגדיל את הסיכון בגין פוטנציאל תנודתיות הריבית. על מנת לשווק את ההנפקות הללו כאג"ח באיכות גבוהה ביצעו המוסדות הפיננסיים אגירה (pooling) של הנכסים הללו למאגרי משכנתאות גדולים ובאמצעות הפיזור הרחב של המשכנתאות וביטחונות נוספים שהועמדו לטובת ההנפקה, הקטינו את רמת הסיכון של האג"ח והעלו את דירוגו. אג"ח מסוג זה נתפס על ידי המשקיעים כהשקעה סולידית אם כי בעלת תשואה גבוהה יחסית.
בעקבות עליה בריבית בשנים 2005-2006 התקשו לווים רבים לעמוד בתשלומי המשכנתא וגרמו לעיקוב תזרימי המזומנים של האג"ח. הישויות המשפטיות שהנפיקו את האג"ח, נתקלו בקשיי נזילות חמורים, והמוסדות הפיננסיים שעמדו מאחרי ישויות אלו נאלצו להזרים מזומנים על מנת שישויות אלו לא יפשטו רגל.
בשנת 2006 בשל אי יכולתם של הלווים להחזיר את הלוואותיהם החל מיתון חד בענף הנדל"ן בארה"ב. מיתון זה החריף את המשבר משום שהנכסים שעמדו בבסיס האיגוח והיוו ביטחון עבור האג"ח איבדו מערכם וכך ערך האג"ח צנח באופן משמעותי. תהליך זה הביא לפשיטות רגל של ישויות מנפיקות וגופים פיננסים גדולים החלו להתמוטט דבר שיצר מחנק אשראי והכניס את שוק ההון לסחרור.
בעבודה זו נדון בהרחבה באסכולות המציעות הסברים שונים להתפתחות משבר הסאב פריים. כמו כן נציג את ההתמודדות של הרשויות המרכזיות של אירופה וארה"ב עם המשבר, ננסה לעמוד על טיבן ולהשוות ביניהן.
מקור לנתונים:
http://www.measuringworth.org/ וכן http://mortgage-x.com/general/treasury.asp
הריבית על הלוואות משכנתה צנחה מ-7 אחוז בתחילת 2001 לגובה של אחוז אחד באמצע שנת 2003. נתונים:
http://mortgage-x.com/general/indexes/comparison_chart.asp
http://www.federalreserve.gov/monetarypolicy/openmarket.htm